אמא או קריירה

מהרגע שהפכתי להיות אמא אני מנהלת דיאלוג מתמשך בראשי. הרבה דילמות, בעיקר על איך משלבים בין אימהות וקריירה. איך מממשים הגשמה עצמית. מה המחירים של כל בחירה. עוד לפני שילדתי את נועם החלטתי שאני אהיה קודם כל אמא רק אח"כ אשת קריירה שעובדת באינטנסיביות גבוהה, שעות רבות ביממה. מאמינה שלכל דבר יש את הזמן הנכון שלו. לא כולם יסכימו איתי כאן וזה בסדר. זה שלי. אין בדיון הזה צודקת, או לא. נכון, או לא נכון. לא רוצה להיות אמא לקטנטנים רק בסופי שבוע ולכן אני מגבילה את העבודה שלי לשעות שמתאימות לנו, למשפחה.

אפור הוא השחור החדש

לפני שלושה חודשים הוזמנתי להצטרף לפרויקט נדיר במרכז. החלטתי שאני לוקחת את ההצעה ומחבקת אותה בשתי ידיים. מסתערת עליה.

מאז אני נמצאת על הציר גבע כרמל - תל אביב כמעט על תקן יום יומי. עולה בבוקר על הרכבת. (damn היא שוב מפוצצת). נפגשת עם רותם (השותפה שלי בפרויקט). קפה. תכניות הריסה. קובה של הדודות. מקשקשות. סקיצות. פתי בר עם שוקולד. שמש שוקעת. מתקפלת. נוסעת הביתה לאהוביי נפשי.

הנסיעות ארוכות. זמן האיכות עם המשפחה מצטמצם. רגשות אשם מתחילים קצת לבקר... להציף אותי. עושה חשבון נפש ביני לבין עצמי כמה זמן הייתי לאחרונה עם הילדים. מה פספסתי. איך אני "מתארגנת" במשימות העבודה בלי שהם ירגישו בחסך. על פניו, הפרויקט הזה כאילו סותר את האידיאולוגיה שלי. מצד שני, אני יודעת שבחיים אין רק שחור ולבן. יש גם אפור. בסוף זו תמיד שאלה של מינונים.

מאמינה שכאשר טוב לנו האימהות, טוב לילדנו. כאשר אנחנו מאושרות גם הילדים שלנו יהיו מאושרים. תכלס, מאז שהתחלתי את הפרויקט הזה אני פורחת. לומדת. גדלה. ההתנסות הזו מעשירה אותי בטרוף והיא שווה כל רגע. אני מאושרת מהצמיחה בה. זו המנטרה שאני משננת לעצמי בשעות של געגועים לגוזלים שלי.

רחוב דרויאנוב, תל אביב

אז מה כל כך מיוחד בפרויקט התל אביבי שלי:

1. קודם כל הוא מאתגר אותי מאוד. הוא פרויקט לא סטנדרטי. הדירה בנויה בצורת טרפז, קירות חיצונים אלכסונים, חדר משולש ועוד שפע דברים לא טריוויאליים. אנחנו מגלחים אותה עד עפר ומתכננים אותה מחדש. שווה לחכות. (טוענת האובייקטיבית).

2 .הפרויקט הוא בליווי ושיתוף עם האדריכל אמיר נבון, הבעלים של 6B, (שם למדתי עיצוב) יש המון מה ללמוד ממנו. הבן אדם פשוט גאון ומהווה עבורי מעיין של השראה.

3. אני יוצרת עם מעצבת נוספת, רותם חנן (שמוזכרת טיפונת מעלה). תזכרו טוב את השם הזה. היא מעצבת נדירה, מתכננת על, שדת תוכנות ויצירתית. היא עשויה מהחומר שנדיר למצוא היום: חכמה, רגישה, קשובה, מפרגנת, מתוקה, משעשעת ואני אאאאאאאוהבת אותה. קולגה בגילי, שותפה למסע, להתייעצויות, לצחוקים, ה"משלים" שלי כאשת מקצוע וחברה. הקולגה המושלמת. (אור זכית ביג טיים, גם את זכית פיצ', אוהבת את שניכם).

הנה בינתיים סרטון של הדירה במצב הנוכחי. אחרי ששברנו אותה לגמרי. תכף מתחילים בניה, חשמל, אינסטלציה ושאר ירקות.

אז כמו שאתם מבינים אין אמת אחת וכנראה בזמן הקרוב השולחן עבודה שלי יתמלא בדוגמאות של פורמייקה, שרטוטים ומוצצים. בדיוק כמו בתמונה שצילמתי למעלה. זה ישמע אירוני אבל הסרטון של ההריסה הוא אחד הסרטונים העוצמתים עבורי, כי אני יודעת שכאן תיווצר פנינה אמתית. בית מדהים, שאח"כ אוכל להתגאות בו ולהראות לילדי. מחכה כבר לשמוע מה יהיה לנועם להגיד על היצירה הסופית :)

אם יש כאן בקהל חברות וחברים חדשים, אתם מוזמנות/ים להירשם לקבלת עדכונים במייל (לחיצה על הדיגלון).

שלכם,

סיון